שבר מאמץ בכף הרגל הוא שבר המתרחש בשליש המרוחק (דיסטלי) של אחת מעצמות המסרק בכף הרגל. שברי הליכה הם צורה של פציעת מאמץ חוזרת.

שברי מאמץ והליכה מתרחשים עקב מאמצים שתדירותם רבה מדי השוחקים את העצם מהר יותר מכפי שהגוף יכול להספיק ולתקן את השחיקה, לשקם את העצם ולספוח אליה סידן. הסיכון ללקות בשבר הליכה גדל ככל שזמן ההליכה ארוך יותר, הקרקע עליה הולכים קשה יותר, והמטען שנושאים כבד יותר. גורמים נוספים המעלים את הסיכון הם חוסר סידן ומחסור בשינה, זאת משום שההורמונים המאפשרים ספיחת סידן לעצמות מופרשים רק בזמן השינה.

מי בדרך כלל סובל משברי מאמץ והליכה? שבר הליכה נפוץ במיוחד בקרב חיילים, אולם גם טיילים ובעלי מקצועות המחייבים הליכה ועמידה ממושכת ומאומצת, כגון אחיות בתי חולים, עשויים לסבול מהם. לקבוצת סיכון נוספת שייכים אנשים העוסקים בספורט, או שהחלו לעסוק בספורט לאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות. שברי הליכה הם גורם שכיח לכאבים בכף הרגל, באופן מיוחד בקרב אנשים המגבירים באופן פתאומי את פעילותם הגופנית . במחקר שנערך בצה"ל נמצא שיעור גבוה של שברי מאמץ בכף הרגל בקרב חיילים שסבלו מחוסר בוויטמין D.

היווצרות שבר ההליכה

 שברי הליכה נוצרים בדרך כלל בעצם המסרק השנייה, ולעתים פחות תכופות בעצם המסרק השלישית. שברים בעצם המסרק החמישית אינם בגדר שבר הליכה ומכונים שבר ג'ונס ( Jones Fracture). אצל רצים למרחקים מתרחשים שברי הליכה בצוואר עצם המסרק בדרך כלל, בעוד שאצל רקדנים השבר מתרחש בחלק המקורב (פרוקסימלי) של העצם. בקרב רקדני בלט השבר מתרחש בדרך כלל בבסיס עצם המסרק השנייה ובמפרק עצם המסרק. שבר הליכה מתרחש לאחר מאמץ ממושך או נשיאת משקל כבד, ולעתים נדירות בלבד לאחר מכה ישירה בכף הרגל. יש לפסול אפשרות של שבר כתוצאה ממחלות רקע, כגון דלדול עצם או רככת עצם ( Osteomalacia) . לאנשים בעלי כף רגל קמורה ( Pescavus ) סיכון גבוה יותר ללקות בשבר הליכה .

מאפיינים קליניים של שברי מאמץ

תסמיני שבר הליכה מתחילים בפתאומיות. בעקבות חליצת נעל או מגף מורגש ברגל הפגועה כאב חד, המזכיר התכווצות שרירים, וניתן להבחין בבצקת המתפתחת על גב כף הרגל. ניסיון להזיז כל אחת מאצבעות כף הרגל יגרור תגובת כאב באצבע הפגועה. מישוש עצמות המסרק על גב כף הרגל יביא לתגובת כאב דומה במיקום השבר. בשלב ראשוני צילומי רנטגן אינם מועילים באימות האבחנה ולעתים לא ידגימו את השבר, אולם רופאים צבאיים המנוסים באבחון שברי הליכה יכולים להגיע לאבחנה מדויקת אף ללא בדיקות הדמיה. בקרב אזרחים המטופלים בידי רופאים שלהם ניסיון מועט בסוג זה של שברים, יתכן וידרשו שבוע עד שבועיים עד אבחון השבר .

בדיקות אבחוניות של שברי מאמץ

לצילומי רנטגן תועלת מוגבלת ביותר באבחון מדויק של שברי הליכה, אולם הדמיות טומוגרפיה ממוחשבת ו-MRI עשויים לסייע באימות האבחנה . ביצוע מיפוי עצמות, באמצעות חומר ניגודי רדיואקטיבי, יכול לסייע לאבחון מוקדם. שימוש בבדיקת צפיפות עצם יכול לשלול חשד לשבר הליכה על רקע דלדול עצם .

טיפול בשברי המאמץ וההליכה

על הטיפול הראשוני של שברי מאמץ בכף הרגל להתמקד בהפחתת התנועתיות של עצם המסרק הפגועה לתקופה של ששיה עד שנים עשר שבועות. הפחתה זו ניתן לבצע על ידי שימוש באחד מהאמצעים הבאים:

• חבישת גבס.
• שימוש במדרסים אורטופדים תפקודיים.
• במקרים נדירים שבהם השבר אינו מתאחה יש מקום לשקול התערבות ניתוחית לשחרור החיתולית הכפית Planer Facia .

המדרסים האורטופדים תפקודיים שיבנו עבורכם בנוה מעבדות אורטופדיות יאפשרו לגופכם להתגבר על השברים.